רפאלי נ' דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ ואח'

תביעה לשיפוי התובע בגין נזקים אשר נגרמו לו לטענתו כפועל יוצא מהוצאת דיבתו על ידי נהג הנתבעת 2 .

1.         לטענת התובע, ביום 15/2/10, עלה עם חברו לאוטובוס של הנתבעת 1 נהוג על ידי הנתבע 2, הוא הושיט  לנתבע 2 לשם ביצוע תשלום את הכרטיסייה שלו, שהיא כרטיסיית נוער, הנהג ניקב פעמיים והשיב לו אותה . לאחר נסיעה קצרה , עצר הנהג והודיע כי הוא מסרב להמשיך לנסוע עד שהתובע וחברו ישלמו לו. התובע ניסה לטעון כי הוא שילם והציג לנהג ולנוסעים האחרים את הכרטיסייה המנוקבת - כראייה ואולם, הנהג סירב  להקשיב לו וטען בנוסף כי הוא אינו נוער ומשכך, אינו יכול להשתמש בכרטיסיית נוער ואף חטף את הכרטיסייה לידיו. בסיכומו של דבר, לטענת התובע,שילם חברו באמצעות כרטיס רב קו והגיע אדם מהציבור החרדי אליו משתייך התובע ושילם בעבורו באמצעות כרטיס "רב קו" שהיה לו. לטענת התובע, הוא התלונן בפני הנתבעת 1 על התנהלות הנתבע 2 ואף הופיע בבית הדין המשמעתי של הנתבעת 1 על מנת להעיד כנגד הנהג ואולם, משום שבבית הדין הוא ציין כי הוא שילם  בסיכומו של דבר עבור הנסיעה ,במזומן בעוד שהוא שילם ברב קו -טענה הנתבעת 1 כי עדותו אינה מהימנה ומשכך, זיכתה את הנתבע 2. במסגרת התביעה בפני, טוען התובע כי הוא מפרט את העובדות כהווייתן ובנסיבות אלו, לטענתו, יש לחייב את הנתבעים ביחד ולחוד, לשאת בתשלום בגין הוצאת דיבתו בפני כל נוסעי האוטובוס, עת הנתבע 2 טען כלפיו לשווא כי לא שילם עבור הנסיעה . משכך , לטענת התובע, הוא זכאי לפיצוי בסך 20,000 ש"ח.

2.         לטענת הנתבעים, במועד הנקוב עלו שני מבוגרים לאוטובוס וביקשו לנקב בכרטיסיית נוער, הנתבע 2 סירב לעשות כן ואולם, הם נכנסו בלא תשלום והתיישבו בסוף האוטובוס. הנתבע 2 נסע מרחק קצר על מנת שלא לעצור את התנועה ואז עצר ברחוב צדדי ודרש מהם תשלום. כשדרש תשלום הוציא כל  אחד מהם כרטיס רב קו ושילם באמצעותו. עיון באישור התשלום אשר הונפק על ידי כרטיס הרב קו העלה כי הוא חוייב במחיר רגיל ובכך, יש בכדי לתמוך בטענה ולפיה מלכתחילה דובר בבוגר אשר לא יכל להשתמש בכרטיסיית נוער. הנתבעת הוסיפה והפנתה לסתירות בעדותו של התובע המעידות על חוסר מהימנותו. זאת ועוד, במהלך העדות בפני בית המשפט טען הנתבע 2 כי באירוע כלל לא נטל חלק התובע אלא, אחיו הבוגר אשר אף היה באולם בית המשפט במעמד הדיון. לאור האמור, לטענת הנתבעים,לא היתה כל הוצאת דיבה בהתנהלות הנתבע 2 הואיל ואמנם לא בוצע תשלום ומשכך, בדין נדרש ביצועו. בנסיבות אלו , לטענת הנתבעים יש לדחות את התביעה.

3.         בדיון בפני, העידו התובע והנתבע 2. כן, נכח באולם, בזמן הדיון- אחיו של התובע - רפאלי אהרון.

לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות בתיק, הנני מוצאת כי דין התביעה להדחות ולהלן, יפורטו טעמי.

4.         אקדים ואומר ולא בלב קל, כי הנני סבורה שבתיק זה יש משום ניסיון לניצול ציני של בית משפט זה בתביעה שאינה כדין מראשיתה ועד אחריתה , באשר עדותו של התובע לא היתה אמינה בעיני כלל ויתרה מכך, התרשמתי כי אמנם, כטענת הנתבע 2 - האירוע המדובר כלל לא אירע בין התובע לבין הנתבע 2 , אלא בין אחיו של התובע לבין הנתבע 2 והתובע שהיה קטין במועד הרלוונטי מנסה להתלות באירוע זה, כאילו אירע לו והכל על מנת להשיא לו לאחיו תשלומים שלא כדין.

לתמיכה במסקנתי האמורה אציין תחילה כי בעדותו של התובע סתירות רבות - אל מול כתב התביעה וכן, אל מול המכתב אשר הוציא לנתבעת 1:

כך, מכתב התביעה ,כמו גם ממכתב התלונה - עולה כי לטענת התובע, שילם עבורו ועבור חברו בכרטיסייה שלו  והנהג ניקב את הכרטיסייה אשר הוגשה לו על ידי התובע פעמיים- לענין זה , בכתב התביעה טוען התובע כי :""עליתי לאוטובוס ...אני וחברי בשם מאיר ניסן בשן הבאתי לנהג כרטיסיית נוער ואמרתי לו שינקב פעמים הנהג ניקב וישבנו בסוף האוטובוס".

בהמשך טוען התובע:" הראיתי לכולם את הכרטיסייה שהנהג ניקב לי 2 פעמים והגשתי לנהג..."

במכתב התלונה אשר צורף כנ/ 1 טוען התובע:" נתתי לנהג כרטיסיית נוער הנהג ניקב 2 ניקובים והלכתי לשבת.." ובהמשך :"אמרתי לו אבל ניקבת 2 ניקובים והראיתי לכולם שהוא ניקב לי בכרטיסייה..."

לעומת זאת,בדיון בפני טען התובע כי :" אני שילמתי בשתי כרטיסיות אחת שלי ואת של חבר שלי..." (עמ' 1 שורות 14-15).

אציין כי לא בכדי שינה התובע את גרסתו לענין זה - בכתב ההגנה כמו גם מהראיות כפי שהוצגו בפני בית המשפט עולה כי בכרטיסיה אשר הוצגה על ידי התובע קיים רק ניקוב אחד המתאים למנקב של הנהג. משכך, ועל מנת להתאים את העובדות לראיות, שינה התובע גירסתו וטען כי הנהג ניקב בכרטיסייתו רק ניקוב אחד.

זאת ועוד, במהלך הדיון העיד התובע כי לא היתה בידו תעודת הזהות שלו על מנת להציגה בפני הנהג - כך בעמ' 2 שורות 10-13 הוא מעיד:

"ש. אתה מסתובב בד"כ עם ת.ז.

ת. כן, למה לא?

ש, למה לא הצגת לנהג.

ת. באותו אירוע הייתי מתחת לגיל 18 לא הייתי חייב להסתובב עם ת.ז. "

לעומת עדותו זו , טען התובע במסגרת מכתב התלונה לנתבעת 1 כי :

"הראתי לו תעודת זהות ולא עניין אותו..".